ששונקר נ' חן המקום בע"מ

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.4.13 במושב ירחיב.

2. לטענת התובעת, החנתה את רכבה בצד הדרך. בתום הביקור הבחינה שכנף שמאלי אחורי של רכבה מעוכה והשמשה האחורית מנופצת. לאחר מכן התברר שלשכן במקום יש מצלמות אבטחה והתגלה כי במקום עברו בעת שהות התובעת שתי משאיות, האחת של המועצה בצבע צהוב והשניה איסוף גזם של הנתבעת בצבע ירוק. התובעת איתרה את הנהג שנהג ברכב שהגיע עם הגנן. הנזקים על רכב הנתבעת הם בצבע ירוק ותואמים נסיעה לאחור של רכב הנתבעת. הנהג הכחיש את מעורבותו בתאונה ותחילה אמר שלא היה רכב שחנה בצד הדרך ובהמשך טען שלא יצא בנסיעה לאחור, דבר הסותר את הנראה במצלמת האבטחה. בנוסף, על גבי רכב הנתבעת מצוי שפשוף ושאריות בצבע רכבה של התובעת וחתיכות מזכוכית רכבה על הטמבון האחורי של משאית הנתבעת.

3. הנתבע לא הגיש כתב הגנה.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה החנתה את רכבה בצד הכביש וכשחזרה הבחינה שהרכב נפגע. לאחר עיון במצלמת אבטחה, הוברר כי רכב הנתבעת נסע במקום. הנהג ברכב הנתבעת הגיע אך הכחיש כי פגע ברכב וזאת על אף שצבע רכב הנתבעת היה נראה במקומות הפגיעה ברכב התובעת וצבע רכבה של התובעת היה מצוי בטמבון רכבו בנוסף נראו סימני זכוכית התואמים את הזכוכית שנשברה ברכב התובעת.

בעלה של התובעת העיד כי הנהג הגיע למקום והכחיש כי פגע ברכב התובעת וטען כי במידה ויודה בכך סכום הנזק יופחת ממשכורתו. העד טען כי כנראה מפחד בחר הנהג שלא להודות.

5. נהג הנתבעת העיד והודה כי היה במקום במועד הרלוונטי לתאונה אך הכחיש כי פגע ברכב התובעת. הנהג לא ידע להסביר מדוע צבעי רכבו נראים על רכב התובעת וסימני פגיעה נראים ברכבו וטען כי גובה משאית הנתבעת, איננו מאפשר פגיעה מעיין זו ברכב התובעת.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה החנתה את רכבה וכשיצאה הבחינה שנפגע. בנוסף, הנהג עצמו הודה כי אכן נסע ברחוב במועד התאונה. זאת ועוד. הנהג התייצב לדיון ללא הגנן שהיה אף הוא נוכח באירוע ומכאן שיש להחיל את ההלכה לפיה הימנעות מהבאת עד פועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתו.

בנוסף, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה ברכב התובעת ע"י רכב הנתבעת הירוק והותרת סימנים ירוקים. לאחר עיון בתמונות רכב הנתבעת לא נותר ספק שאכן רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת ולראיה מצויים על סימנים בצבע רכב התובעת וכן שברי זכוכית התואמים לזכוכית התובעת שנשברה. גם גובה רכב הנתבעת תואם לגובה הפגיעות.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנהג ברכב הנתבעת להבחין בעת נסיעתו לאחור ברכב התובעת שחנה במקום ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו. ומשלא עשה כן, הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

באשר להוצאות, בהעדר ראיה לסך ההוצאות שהוצאו ולתוספת הפרמיה שנגבתה מהתובעת, דין רכיב זה להידחות. ברם, יינתן במסגרת פסק הדין החזר בגין הוצאות המשפט.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 1.10.13 , ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: